גלריה לאמנות ואדריכלות  מוניו גיתאי וינרויב

מבנה חדר האוכל

מבנה חדר האוכל בכפר מסריק נחנך ב-25.4.1965, כ- 25 שנה לאחר קום הקיבוץ. המבנה תוכנן על ידי הארכיטקט מוניו גיתאי-וינרויב ופורט, בוצע ופוקח על ידי המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. מטעם הקיבוץ פיקח על בניית המבנה אחראי הבניין רפאל בן-זאב ז"ל. רפאל בן זאב מתאר במסמך שנמצא בארכיון הקיבוץ, את תהליך התכנון והבנייה של חדר האוכל: "הישיבה הראשונה של ועדת חדר האוכל התקיימה בסוף מאי 1961. לאחר מכן יצאו חברי הועדה לסיור במספר קיבוצים לאפיון ובחינת חדר האוכל. גובשו שני עקרונות לתכנון: א. אולם אוכל מרכזי אחד.ב. הגבהת מפלס חדר האוכל על מנת להדגיש אותו כמבנה חשוב ומרכזי. התכנון שנעשה על ידי האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב, הובא לאישור שיחת הקיבוץ באמצעות מודל פיזי ב- 20.05.1963. הנחת אבן הפינה בוצעה בטקס חגיגי בחג האסיף. הבנייה הושלמה כשנתיים וחמישה חודשים מאוחר יותר."

מבנה החדר אוכל תוכנן ב- 1962 לאחר ביקורו ביפן ב- 1959 של גיתאי-וינרויב, בכנס בינלאומי לארכיטקטורה שם נחשף לעבודותיו של קנזו טאנגה ולארכיטקטורה עממית יפנית. נראה שהשפעת המסע ניכרת במבנה חדר האוכל בחצרות הפנימיות של המבנה המתפקדות כמו אלו של ארמונות הקיסרות ביפן ושל האדריכלות העממית המשתמשת בפאטיו בלב אזור המגורים. האור והצל מהווים חלק מרכזי באסתטיקה של המבנה. על אף שטח הפנים הנרחב, המבנה כולו מואר היטב באור טבעי. הגבהת התקרה מעל המטבח ליצירת מעין קומת תאורה, הסקיילייטים מעל אזור ההגשה, החצרות הפנימיות והזיגוג הנדיב סביב האולם המרכזי, מאפשרים עבודה בשעות היום כמעט ללא צורך בתאורה מלאכותית. הקרניזים, הבלטת הקונסטרוקציה, שימוש מושכל בקירויים בולטים, טיח גס וכיווני הנחת לוחות העץ של הטפסנות, יוצרים משחק מרשים של טקסטורות ופלאסטיות לצד עיצוב כללי נאה ומאופק. גיתאי-וינרויב בנאום הפתיחה של המבנה אומר: "אמת-המידה לדעתי (פירושה) לדעת להבדיל בין העיקר לטפל, בין טוב לרע, בין היפה למכוער, בין המועיל למזיק. בלשון הארכיטקטים (פירושה) למצוא את קנה המידה, את הפרופורציה הנכונה."

אכן, המבנה הוא יצירה אדריכלית, ייחודית ומוצלחת של פרופורציות בין גושים, פלאסטיות ומורכבות בפרטים לצד פשטות ביצירה הכוללת. המשחק בגושים מגדיר היטב את הכניסות למבנה, את אזורי השרות, את ההירארכיה בין הפונקציות השונות של המקום. הושקעה מחשבה רבה, בארגון הפרוגרמאתי וביחס בין הפונקציות השונות. ניכרת הבנה וחקירה של אורח החיים הקיבוצי וסדר יומו של הקיבוצניק בתכנון. מיקום המלתחות המרווחות והנאות לשירות המבקר במבנה טרם כניסתו לאולם, במכונת שטיפת הכלים ומיקומה ביחס למטבח ולאולם מאפשרים תפעול נוח ויעיל לאספקת כלים ופינויים. האולם המרכזי רחב ידיים, ללא עמודים במרכזו. הדבר מאפשר גמישות פונקציונאלית החשובה כל כך לחיי הקהילה בקיבוץ: ארוחות משותפות, חגים משותפים, מופעים ומסיבות - הכול בתוך חלל אחד רב תכליתי.

ארכיטקט מוניו גיתאי-וינרויב

מוניו גיתאי-וינרויב (1909-1970), נציגה המובהק של האדריכלות המטריאליסטית הישראלית, החל את לימודיו בבאוהאוס ב- 1930 תחת ניהולו של מאייר. כאשר מאייר פוטר בעקבות לחץ גורמי ימין, הפגין גיתאי-וינרויב  נגד הפיטורין ויחד עם עוד 5 סטודנטים זרים, הודח מבית הספר על ידי מנהלו החדש מיס ואן דר רוהה. במקביל שכר מיס את גיתאי-וינרויב  לעבודה במשרדו ולאחר שנה אפשר את חזרתו לבאוהאוס. גיתאי-וינרויב, למד בבאוהאוס עד 1933 וב-1934 לאחר שנת המתנה בציריך ועבודה במשרד האדריכלים האפלי-מוזר-שטייגר, חזר לארץ. בין השנים 1937-1959 עבד בשותפות עם אל. מנספלד ולאחר פירוק השותפות המשיך באופן עצמאי.

ב-1948 הצטרף לאגף התכנון שהקים אריה שרון במשרד העבודה ומונה למנהל מחלקת האדריכלות. בשנים 1943-1970 לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. במהלך הקריירה שלו תכנן למעלה מ-300 פרויקטים ביניהם שכונות, שיכונים, קיבוצים, מבני ציבור, מפעלים ואתרי הנצחה. בין המבנים המפורסמים שלו-מועדון פועלים בקריית חיים (1943) המכון ההידראולי בטכניון

(1958), בלוק מגורים מטיפוס T (1963), בית ההסתדרות בקרית אליהו (1964), בניין ארכיון ומנהלה ביד ושם, בניין מדעי היהדות באוניברסיטה העברית בגבעת רם, אתר ההנצחה בקמפוס גבעת רם, בית-הספר לעוורים "מגדלור" במפרץ חיפה, בניין לשכת המס בחיפה, ביתן ההתיישבות ביריד המזרח, מפעלי וולקן-פלדה, אסקר-אספלט, פיניציה-זכוכית, נעמן- לבנים, והיה שותף בצוות שתכנן 4 אוניות נוסעים של חברת צים (1954,1958).

הארכיטקטורה של גיתאי-וינרויב, מאופיינת ברמת איפוק, צמצום, וקפדנות רבה. תכונות אלה נכרות ברהיטים, בפרטי הבניין, בקומפוזיציות הכלליות של המבנים שיצר. צבי אפרת טוען ש"בניגוד לעמדה המהפכנית ולהקצנה הרטורית המאפיינת את עבודתם של מוריו, האדריכלות של גיתאי-וינרויב תמיד מתונה, מינורית, חוסכת לא רק בצורה אלא גם בשימוש העודף בתיאוריה, באידאולוגיה או בביקורת. ציטוט מעניין מכתביו של גיתאי-וינרויב, מאשש טענות אלה: " על האדריכל לזכור את כוונותיו בכל שלב ושלב בתהליך העיצוב. עליו לשמור על קשר עם האופי הטמון בבניין הספציפי, אחרת יגמור עם תכנית קפריזית ואקראית. עליו למשמע את הבניין ולהניח לבניין למשמע אותו. היכולת לראות את הבניין בעיני הדמיון כרוכה בתהליך של צמצום ובחירה; לפיכך במקרה של אי ודאות, צריך האדריכל להוריד אלמנטים. (...) למרות שההיגיון אינו כוח של יצירה, בעבודה המעשית הוא הגורם שיוצר הרמוניה. כל דבר שאינו כפוף לתהליך ההרמוניזציה, כל דבר שמוביל לרשלנות, מחסל את האדריכלות."